ג׳ינבה

הכפר ג’ינבה ממוקם בפאתיו הדרום מערביים של מסאפר יטא. המשפחות הראשונות הגיעו לג’ינבה מיטא, בראשית המאה ה-19. עם הזמן, הם השיגו מהשלטון העות’מאני בעלות על האדמות, שהשתרעו דרומה, עד ערד של ימינו, ומזרחה, עד ים המלח. ג’ינבה הפכה לעיר מסחר חשובה ולתחנה בדרך לעוברים ושבים במסעותיהם בין מזרח למערב. בשנת 1870 הופיעו גי’נבה וקהילות מקומיות נוספות במפה ששרטטה הקרן הבריטית לחקר פלשתינה. כחמישים שנה אחר כך, גדלה ג’ינבה עד כדי כך שהיא אף מצוינת במפות מתקופת המנדט הבריטי. ג’ינבה כללה כשלושים עד ארבעים בתים (רבים מהם נחצבו במערות טבעיות), שלוש חנויות, מסגד, מפעל לייצור כדי חרס  ומטעי פרי. בצילומי אוויר משנת 1945 רואים פרדסים נרחבים המקיפים את ג’ינבה.

מאז 1948 נהרסו כפרים רבים; בתחילה במלחמת 1948 – 1949, אז נהרסו כפרים פלסטיניים רבים ותושביהם פונו מהשטח הנמצא כיום בתחומי הקו הירוק, בהמשך בשנת 1967, ומאז, מעת לעת, נהרסים גם בתים שבנו התושבים מחדש משברי אבנים. משנות השמונים של המאה שעברה, הרסו השלטונות הישראליים יותר משלושים מערות, 11 בתים, ומסגד, שכבר נהרס לפני כן, וכרתו רבים מעצי הכפר. באמצע שנות השמונים, שונה ייעודו של האזור והוא הפך לשטח אש צבאי. באזור, עדיין מתקיימים אימונים באש חיה. תושבי ג’ינבה ממשיכים לחיות באזור, למרות האיסור שמטילים הישראלים על בנייה, שיקום ושיפור התשתיות. בכפר, אין תשתיות בסיסיות למים זורמים ולחשמל.

(מבוסס על  “קהילה על סף – מחקר על הפלסטינים ויושבי המערות בדרום הר חברון”. פורסם ע”י הבנק העולמי וארגון האו”ם OCHA).