מסאפר יטא - 000

Landscape of Masafer Yatta.
נוף של מסאפר יטא. צילום: אדוארדו סוטיראס חליל

במדבר
השחר מגיח
מישהו יודע את זה
חורחה לואיס בורחס, הייקו 8, קובץ של שבעה-עשר שירי הייקו.

קו התפר בין שני דברים. הקו יכול להיות חלק מאותו סדר שהוא שייך אליו אך בו בזמן הוא גם יכול להיות זר לו. זהו הסיפור של מסאפר יטא, המרחב בתוך המרחב, עולם שהוא זר לכולם. ישנו סיפור, סיפור עם מספרים – בתקופת השלטון העותמאני, תושבי המקום היו אמורים לשלם מסים עבור אדמתם והחיות שלהם, ובכל פעם שאוסף המסים היה מגיע, כולם היו נעלמים. אוסף המסים נאלץ לרשום בפנקס שלו “סיפר, סיפר, סיפר”: אפס, כלום, ריק, ריקנות. מהסיפר עד למסאפר לא עבר הרבה זמן, מרחק קצר כמעט כמו המרחק בין המקום הזה לעיר יטא. כאן, כמו האפס, אין כלום, ריק. באותו הזמן הוא יכול להכיל את הכול. כאן החיים פשוטים, אלה חייהם של האנשים שחיים מאוד קרוב לאדמה, קרוב עד כדי כך שחלקם ישנים ברחם, במערות שלהם, שסביהם וההורים של סביהם חצבו באדמה. החיים כאן פשוטים עד כדי כך שכולם עושים את אותו הדבר בשביל לשרוד; מגדלים עזים וכבשים ומקיימים חקלאות מצומצמת. כאן, בתוך הכלום, שורדת קהילה פלסטינית שידועה בתוך פלסטין ומחוצה לה, בשטח שאין בו גישה למים, חשמל או כבישים; מקום מבודד משאר הגדה המערבית על ידי חגורה של התנחלויות ישראליות שמקשות על החיים כאן מדי יום ביומו. באמצע, על קו התפר, תושבי מסאפר יטא חיים, אוהבים, משתנים ומתאקלמים. הם שומרים על אורח חיים שבמקרים רבים הוא אינו מבחירה. כאן, על הכול מחליטים אנשים אחרים, זרים.

יש גם סיפור חדש עם מספרים. ה-000 הוחלף ל-918, המספר שהצבא הישראלי נתן לשטח הזה – שטח אש 918, והם דורשים לגרש ממנו את הקהילות. בקשתם עדיין תלויה ועומדת. כאן, על הכול מחליטים אנשים אחרים, זרים. יש האומרים שימיו של אורח החיים הזה ספורים, אחרים אומרים שהכול יישאר כפי שהוא. כאן, בעלות השחר, איש אינו אומר דבר.

מתוך סיפור תמונה מסאפר של אדוארדו סוטיראס חליל