א.ב מהכפר ג׳ינבה

א.ב מהכפר ג׳ינבה

ריאיון עם א.ב. מהכפר ג׳ינבה. את הריאיון המקורי אפשר למצוא כאן (2016).

תמליל

נולדתי בג’ינבה. אבא שלי נולד בג’ינבה. סבא שלי נולד בג’ינבה וגם כל המשפחה שלי. לאבא שלי היו שישה ילדים, לסבא שלי שלושה. לי יש שישה ילדים, כולם חיים כאן.

אנחנו כולנו חיים כאן, אנחנו חיים כאן מאז שנולדנו. אנחנו חיים בג’ינבה כבר המון שנים והמקום הזה חשוב לנו מאוד כי הוא הבית שלנו והוא האדמה שלנו. אנחנו חיים כאן כבר המון שנים וגם סבלנו כאן לא מעט. עברו עלינו כמה שנים קשות כי הכיבוש מסרב לעזוב אותנו לנפשנו. כוחות הכיבוש מפעילים עלינו המון לחץ כדי לגרש אותנו מג’ינבה, אבל אנחנו מתעקשים להישאר כי כאן ההיסטוריה שלנו וכאן האדמה שלנו, ואנחנו לא נוותר כל כך בקלות. הם הפעילו עלינו המון לחצים כדי שנעזוב את ג’ינבה אבל עמדנו יפה בלחצים האלה ונשארנו.

בתקופה הכנענית, ג’ינבה הייתה עיירה של מסחר וקישרה בין מזרח ומערב. סוחרים מצריים היו עוברים כאן וג׳ינבה היתה עיירה משגשגת. כשסבא שלי ואבא שלי עדיין היו בחיים, היו בכפר בערך 60 בתים כמו אלה שאתה רואה כאן. במהלך הכיבוש ב-1948, רוב הבתים האלה הופצצו ונהרסו במטרה לגרש את התושבים. בעלי הבתים נשארו בהם וב-1985 ניסו שוב לגרש אותם. היה עוד ניסיון גירוש לפני זה, ב-1954, כשהם הרגו ארבעה גמלים וארבעה גברים.

ב-1985 הם הגיעו עם הבולדוזרים שלהם וגרפו את הכול. ההורים והסבים שלנו גרו במערות שקיימות עד היום. הכיבוש מתעקש שלא נחיה, לא מעל לפני האדמה ולא מתחת לפני אדמה, הם רוצים שנלך מפה. אנחנו מתעקשים להישאר כאן, השורשים שלנו נטועים עמוק באדמה כאן.

אחרי שמחקו את הכפר ב-1985, נשארו מעט מאוד מהמבנים הישנים. נשארנו ולא עזבנו, ואנחנו כאן היום.

ב-1999 ו-2000 הם שוב הרסו, ועד היום הם מפעילים לחץ.

לפני שבועיים הם הרסו 12 בתים שמשפחות חיו בהם. עכשיו המשפחות האלה חסרות בית, הם פשוט לקחו להם את הבית. אך תודה לאל, זאת האדמה שלנו ואנחנו לא נעזוב אותה ואנחנו נישאר כאן, לא משנה מה יעשו לנו. אנחנו נחיה ונמות כאן, אנחנו גדלנו באדמה הזאת ואנחנו נמות בה.

סבא שלי חי 84 שנים, הוא נולד במערות כאן. כשהוא היה בן 18 או 20, במהלך השלטון העות’מאני, הגיעו אליו חיילים וביקשו ממנו להתגייס לצבא. הוא היה עם הגמל שלו בדרך לרעות בהר. הוא קשר את הגמל בהרים שמה והלך איתם להתגייס לצבא. הוא היה בצבא יומיים או שלושה כשנגמר השלטון העות’מאני. הוא חזר ומצא את הגמל באותו המקום וחזר לאימא שלו כי היה יתום מאב.

אבא שלי חי את 92 שנותיו בג’ינבה. הם היו שמחים בחייהם, הם עבדו באדמה הזאת וחיו ממנה. האדמה הזאת נכבשה ב-1948 ועד אז היא הייתה שלנו, של הכפר שלנו. היו חנויות והיו עגלות שאנשים השתמשו בהן כדי למכור דברים. הכפר הזה היה יחיד במינו והוא היווה דוגמה לכפרים אחרים בסביבה.

עד היום הכפר הזה מפורסם ולכן הוא מקבל כל כך הרבה תשומת לב. הם רוצים את האזור הזה, הם חמדנים כלפי האזור הזה. אני מקווה שהחיים שלנו יהיו יותר טובים ממה שהיו. העבר שלנו יפה אבל אם לא היה כל כך הרבה לחץ עלינו לעזוב והיו עוזבים אותנו בשקט, החיים שלנו היו יותר יפים. אנחנו שמחים בחיינו.

אף אחד לא יודע מה העתיד מסתיר. אנחנו מתעקשים להמשיך לחיות כאן לפי המסורת שלנו ולחיות ולמות באדמה שלנו. מה שלא יקרה, אנחנו לא נוותר על דרך החיים שלנו ולא ניכנע לשום לחצים. סבלנו מאלימות, מה שקרה לנו לא היה פשוט בכלל. איבדנו את הצאן שלנו והם השתמשו בהרבה דרכים כדי להכניע אותנו, אבל נשארנו כאן ואנחנו נמשיך לעמוד כאן איתנים.

אני רוצה להגיד לעולם החופשי, לאנשים שחיים בבתי מלון ובנייני דירות, אני רוצה להגיד להם שבזמן שהם חיים חיים נורמלים, יש אנשים שחיים במערות עד היום, והממשלה הזאת והמדינה הזאת לא רוצות אפילו שנחיה במערות. הם מנסים למנוע מאיתנו לחיות ולהתפרנס. הבתים שלנו הם לא יותר מחמישה על חמישה מטר והגג שלהם עשוי מפח. אנחנו חיים ומגדלים כאן את ילדינו, והצבא הישראלי בא לרדוף אותנו עם הציוד הצבאי שלהם והורסים את הבתים שלנו. הם הופכים תינוקות לחסרי בית.

וההפך? הם חיים בהתנחלויות שהם בונים על אדמות לא שלהם בזמן שהם רודפים אחרינו ורוצים לגרש אותנו מהאדמה שלנו, איפה שהשורשים שלנו נטועים. הם בונים התנחלויות על אדמות לא שלהם וכל יום הם בונים לעצמם משהו חדש בזמן שהם משתמשים בכל מיני תירוצים כדי לגרש אותנו כמו “אין היתר בנייה” “זה מנוגד לחוק”. איזה חוק? ההתנחלויות שלהם חוקיות? הם נותנים לעצמם אישורי בנייה לפי החוקים שלהם, הם לוקחים את האדמה בכוח, מגרשים ממנה את האנשים ובונים התנחלויות. איך זה יכול להיות חוקי בזמן שמה שאנחנו עושים לא חוקי?

אני מבקש מאלוהים שישפר את החיים שלנו, שיתקן את העוול וישפר את חיינו. אפילו לילדים הקטנים נמאס. אבל תודה לאל על כל דבר. מה עוד אני יכול להגיד?