מאספר - אדוארדו סוטיראס חליל

אדוארדו סוטיראס חליל מספר את סיפורם של שוכני המערות בדרום הר חברון בפרויקט ארוך הטווח שלו שהתחיל בשנת 2011. הוא התגורר שם למעלה מחצי שנה.

במדבר
השחר מגיח
מישהו יודע את זה
חורחה לואיס בורחס, הייקו 8, קובץ של שבעה-עשר שירי הייקו.

קו התפר בין שני דברים. הקו יכול להיות חלק מאותו סדר שהוא שייך אליו אך בו בזמן הוא גם יכול להיות זר לו. זהו הסיפור של מסאפר יטא, המרחב בתוך המרחב, עולם שהוא זר לכולם. ישנו סיפור, סיפור עם מספרים – בתקופת השלטון העותמאני, תושבי המקום היו אמורים לשלם מסים עבור אדמתם והחיות שלהם, ובכל פעם שאוסף המסים היה מגיע, כולם היו נעלמים. אוסף המסים נאלץ לרשום בפנקס שלו “סיפר, סיפר, סיפר”: אפס, כלום, ריק, ריקנות. מהסיפר עד למסאפר לא עבר הרבה זמן, מרחק קצר כמעט כמו המרחק בין המקום הזה לעיר יטא. כאן, כמו האפס, אין כלום, ריק. באותו הזמן הוא יכול להכיל את הכול. כאן החיים פשוטים, אלה חייהם של האנשים שחיים מאוד קרוב לאדמה, קרוב עד כדי כך שחלקם ישנים ברחם, במערות שלהם, שסביהם וההורים של סביהם חצבו באדמה. החיים כאן פשוטים עד כדי כך שכולם עושים את אותו הדבר בשביל לשרוד; מגדלים עזים וכבשים ומקיימים חקלאות מצומצמת. כאן, בתוך הכלום, שורדת קהילה פלסטינית שידועה בתוך פלסטין ומחוצה לה, בשטח שאין בו גישה למים, חשמל או כבישים; מקום מבודד משאר הגדה המערבית על ידי חגורה של התנחלויות ישראליות שמקשות על החיים כאן מדי יום ביומו. באמצע, על קו התפר, תושבי מסאפר יטא חיים, אוהבים, משתנים ומתאקלמים. הם שומרים על אורח חיים שבמקרים רבים הוא אינו מבחירה. כאן, על הכול מחליטים אנשים אחרים, זרים.

יש גם סיפור חדש עם מספרים. ה-000 הוחלף ל-918, המספר שהצבא הישראלי נתן לשטח הזה – שטח אש 918, והם דורשים לגרש ממנו את הקהילות. בקשתם עדיין תלויה ועומדת. כאן, על הכול מחליטים אנשים אחרים, זרים. יש האומרים שימיו של אורח החיים הזה ספורים, אחרים אומרים שהכול יישאר כפי שהוא. כאן, בעלות השחר, איש אינו אומר דבר.

בחזרה עם העדר לכפר אל-מג’אז. 8.10.2011

צעיר מעבד שעורה באביב. השעורה נקצרת ונשלחת למכונה שמפרידה את הזרעים מהקש.

טלוויזיה מחוץ לאוהל במר’אר אל-עביד. הכפרים אינם מחוברים לחשמל אך לאחרונה יש לחלק מהם גישה לחשמל לאחר שחוברו ללוחות סולריים ולטורבינות שמספק להם ארגון לא ממשלתי ישראלי.

ח’לף סולימאן (30), רועה גמלים, במהלך רעייתו היומית במדבר.

משפחת עווד מתאספת סביב האש עם עלות השחר.

רועה צעיר חוזר לביתו עם העדר אחרי יום של רעייה במסאפר יטא.

איברהים אחמד עווד (3) מסתכל דרך משקפת. המשקפות חשובות מאוד לרועים מאחר שהן מאפשרות להם לראות אם מתנחלים ישראלים מגיעים מרחוק. לעתים תכופות, המתנחלים תוקפים את הרועים.

מוחמד ג’בארין (74) צופה בעדרו מתוך מערה בכפר ג’ינבה.

שדות שעורה במהלך האביב.

אברהים עווד (71) מנמנם במהלך יום עבודה באדמתו במסאפר יטא.

אברהים עווד (71) מפזר זרעים בחלקת אדמה של המשפחה במסאפר יטא. הקהילות במסאפר יטא מסתמכות על חקלאות יבשה של קמח ושעורה, שמושקים במי גשם בחורף. הן לא משתמשות בהשקיה נוספת.

משפחה מכפר אל-מג’אז מכינה את האוהל לחורף. חוץ מאשר במערות, התושבים של מסאפר יטא גרים באוהלים שלפי המסורת נעשו משערות עזים. היום הם עשויים מיריעות פלסטיק.

תלמידים בבית הספר באל-פח’ית.

אחמד אברהים עווד (34), רועה.

זוהור עווד (63) מעסה את גבו של בנה עלי (42) במערה של המשפחה, בכפר טובא.

דלאל עווד (14) קוראת ספר במערת המשפחה בטובא.

נוף מחלון מכונית, עדרים בכפר הקטן אל-פח’ית.

דלאל (14, מימין) ורים (13, משמאל) עווד במערה של משפחתן בטובא. בצד שמאל אפשר לראות טלוויזיה. מאז שנת 2010 לטובא יש מערכת חשמל שפועלת על לוחות סולריים ורוח שמספק לה ארגון לא ממשלתי ישראלי.

הנוף של מסאפר יטא.

עאיישה עווד (23) במערתה.

המערות של מר’אר אל-עביד (בתרגום מילולי: “מערות העבדים”) הן מהמערות העתיקות ביותר באזור, כנראה מהתקופה הרומית. במערה השתמר הכלי שבו נהגו לאגור את הקמח ואת הזרעים (בצדה הימני של התמונה, מעל המדרגות). כיום, רוב המשפחות אינן מצליחות לפרנס את עצמן והן מסתמכות על סיוע בינלאומי.

פגישה של רועים מאזור מסאפר יטא בבית הספר באל-פח’ית. כמות הגשמים ירדה באופן דרמטי בשנים  האחרונות וקשה יותר לשמור על העדרים.

שני ילדים מטובא בדרכם לבית הספר. הדרך הכי קרובה לבית הספר עוברת ליד ההתנחלות הבלתי-חוקית מעון. הילדים צריכים ליווי של הצבא הישראלי כדי שיגן עליהם מתקיפות המתנחלים.

ילדים ממשפחת עווד משחקים ליד מיכליות המים בכפר טובא.

יוסף עווד (12) בתחתיתה של הבאר היבשה של המשפחה בכפר טובא. הקהילות באזור מסתמכות על בארות מים שבהן נאגרים מי גשמים.

ריאד עווד (12) עומד על החמור שלו בדרכו לבאר המשפחה. הקהילות באזור מסתמכות על בארות שנחצבו בגבעות ובהן נאגרים מי הגשמים במהלך החורף.

עלי עווד (45) מטובא ממלא מים במיכל שלו בכפר א-תוואנה, במאגר המחובר למערכת המים הישראלית. אין מקורות מים באזור ואנשים מסתמכים על אגירת מי גשמים בבארות. המים אינם מספיקים לכל הקיץ ולכן התושבים נאלצים לנסוע למרחקים ארוכים בטרקטורים שלהם ולקנות מים במחיר מאוד גבוה.

יוסף עווד (12) סוחב ענפים המיועדים להדלקת אש.

יוסף עווד מחכה לטרקטור של אביו.

משפחת עווד אוספת שיחים יבשים כדי להדליק אש.

נוף מלולי התרנגולות של ההתנחלות הבלתי-חוקית מעון.

שמיכה מכסה גבינת קישק. קישק היא גבינה מחלב עזים וכבשים מיובש ומלח. אין צורך לאחסן אותה במקרר. ייצור הגבינה הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של תושבי מסאפר יטא.

מראה כללי של מסאפר יטא מהכפר אחמדי.