עַכּוּב

יום אביבי יפה בכפר ג’ינבה שבמסאפר יטא, לב לבו של שטח אש 918. חבורה של שבאב יוצאת לקטוף את צמח הבר עכוב. הצמח הקוצני הזה צומח בגבעות ובהרים וקוטפים אותו באביב. העכוב הוא צמח מאכל ומרפא ומשתמשים בו גם להכנת סבון. בהתחלה, קטיפת הצמח נראית כפעולה רגילה, אך בשטח אש 918 ישנם סכנות ואתגרים.

צילום וכתיבת הטקסט: צוות הארכיון החי, דיויד מסי ואיברהים נוואג’עה.

היום מתחיל מוקדם והשבאב מוכנים לצאת עם מספריים, מכושים ושקים. אך לפני היציאה, מצטלמים.

רוב השנה, הנוף של דרום הר חברון צהוב ויבש. אך באביב, למשך כחודשיים, הכול נהיה ירוק.  רוב תושבי הכפרים חושבים שזו התקופה הכי יפה בשנה, אך זו גם התקופה הכי עמוסה בשנה. כולם בכפר עסוקים, יש מעט זמן לנוח ולהשתעשע.

כדי לקטוף עכוב צריך לעבוד מהר, אין זמן. קודם משתמשים במכוש, לאחר מכן במספריים. את העכוב קוטפים בזהירות כדי לא  לגעת בקוצים. קיצוץ אחד כאן ואחד שם, חותכים את עלי העכוב ומגיעים לפרח.

פרח העכוב.

פרח העכוב.

המסע נמשך. לא עוצרים לרגע. עוברים מעמק לעמק, מתלם לתלם, המסע ארוך וכל אחד מקוטפי העכוב חייב למלא את שקו.

וואו, הכלים ממש ישנים. אך קוטפי העכוב המומחים יודעים איך לתקן אותם.

איפה בדיוק עובר הקו הירוק של 1967? בין הכפר ג’ינבה לקו הירוק שוכן הכפר קריתין/ גריתין/ אל-גריתין, כפר שתושביו גורשו ב-1948 ואת מה שנשאר מהמבנים שלו הרסו הישראלים במלחמה ב-1967. אך לעכוב אין גבולות, הוא צומח בכל מקום במסאפר יטא ולפעמים צריך לחצות את הגבול. צריך להישאר עם עין אחת פקוחה ולהיזהר מהצבא וממפקחי הסיירת הירוקה, שיכולה לבצע מעצרים ולהחרים את העכוב.

ההריסות של הכפר אל-גריתין אבדו בזיכרונו של הכיבוש, אך הן נשארו בזיכרונותיהם של הרועים והשבאב.

השקים מלאים, והדרך חזרה ארוכה. כל שק שוקל כעשרה עד חמישה-עשר קילו.

רוץ רוץ, הסיירת הירוקה מגיעה…

פקחי הסיירת הירוקה מגיעים עם הג’יפים 4X4 שלהם. למזלם של השבאב, הם נוסעים למקום אחר כדי לבקר איזה חקלאי חסר מזל.

הגיע הזמן לנוח קצת ולחזור לנשום לפני שממשיכים בדרך הביתה.

עוד קצת…

סוף סוף בבית, הסוחר מחכה להם והוא ימכור את פרחי העכוב בערים בכל הגדה המערבית. מתחיל מיקוח בין השבאב לסוחר. שום דבר לא פשוט במסאפר יטא.

Money Money Money, must be funny, in a rich man’s world…