ישראל, אל תשטחי את הכפר שלי
נסר נוואג’עה, 23.7.2015, ניו יורק טיימס
סוסיא, הגדה המערבית — ב-1948, כשהכוחות הישראלים הטילו מצור על הכפר אל-גריתין, לקח סבי את אבי בזרועותיו לסוסיא, הנמצאת בערך שמונה קילומטרים צפונית לאל-גריתין, באזור דרום הר חברון.
“אנחנו נחזור הביתה בקרוב”, אמר סבי לאבי.
הם לא חזרו. הכפר אל-גריתין נהרס וכמוהו נהרסו כליל עוד כ-400 כפרים פלסטינים אחרים, החל משנת 1948 ועד אמצע שנות החמישים. המשפחה שלי הקימה מחדש את ביתה בסוסיא, בגדה המערבית, מעבר לקו שביתת הנשק של 1949.
ב-1986 גורשה שוב משפחתי מביתנו – לא בגלל המלחמה אלא בגלל רשויות הכיבוש הישראלי, שהחליטו ליצור אתר ארכיאולוגי ותיירותי מסביב לשרידיו הקדומים של בית הכנסת בסוסיא (המבנה הסמוך למקדש הנטוש שימש כמסגד החל מהמאה העשירית לספירה בקירוב). הפעם, כשהחיילים התקרבו למקום, לקח אותי אבי בזרועותיו.
“נחזור בקרוב”, הוא אמר.
לא חזרנו. ללא פיצויים, נאלצנו לבנות מחדש את ביתנו בסוסיא, קרוב למה שנשאר מהאדמות החקלאיות שלנו.
אם בשבועות הקרובים תוציא הממשלה הישראלית לפועל את צווי ההריסה שניתנו ל- 340 תושבי סוסיא, איאלץ לקחת את ילדיי שלי בזרועותיי כשיהרסו את בתינו וישטחו שוב את הכפר שלנו. אני לא יודע אם אהיה מסוגל להגיד להם שנחזור בקרוב. ההיסטוריה לימדה אותי שיכול לעבור הרבה זמן עד שנוכל לחזור.
ב-2012, המינהל האזרחי, הזרוע האזרחית של משרד הביטחון הישראלי, הוציא צווי הריסה ליותר מ-50 מבנים בסוסיא ובהם מבני מגורים, מרפאה, חנות ולוחות סולריים. הסיבה לחלוקת הצווים הייתה שהכפר נבנה ללא היתרים מרשויות הצבא הישראליות.
סוסיא החדשה נבנתה על אדמותיהם החקלאיות של פלסטינים, אבל אין בכך ערובה ליציבות. בפועל, פלסטינים שחיים במה שנקרא “שטח C”- שהוא 60% מהגדה המערבית הנמצא בשליטה האזרחית והביטחונית של הצבא הישראלי – אינם יכולים לקבל היתרי בנייה. לפי “במקום”, ארגון ישראלי שמקדם זכויות תכנון, בין השנים 2014-2010, יותר מ-98% מבקשותיהם של פלסטינים להיתרי בנייה בשטחי C, נדחו.
האיום נהיה ממשי. אחרי החלוקה הראשונה של צווי ההריסה, הובילו תושבי סוסיא קמפיין משפטי ופוליטי, בתמיכתם של הקהילות הפלסטינית, הישראלית והבינלאומית וארגוני זכויות אדם. הכפר לא נהרס, הנושא חזר לבתי המשפט והלחץ הוסר במקצת.
אך במאי האחרון, כמה חודשים לאחר בחירתו מחדש של בנימין נתניהו, שופט בית המשפט העליון הישראלי נועם סולברג, שהוא עצמו גר בהתנחלות שנחשבת בלתי חוקית לפי המשפט הבינלאומי, נכנע ללחצם של ארגוני ימין ומתנחלים, ופסק שהצבא הישראלי יכול לבצע את ההריסות בכפר- וזאת למרות דיון שנקבע בבית המשפט בשלושה באוגוסט.
החודש, הבנתי מעורכי הדין המנסים למנוע את הרס סוסיא, כי נציגי הצבא הישראלי הביעו את רצונם להרוס חלקים מהכפר עוד לפני השלושה באוגוסט. מאז הפסיקה של חודש מאי, אנחנו, תושבי סוסיא, מעריכים מאוד את התמיכה ואת הסולידריות שאנחנו זוכים להן. בשבוע שעבר, דובר משרד החוץ האמריקאי, ג’ון קירבי, הביע עמדה ברורה בעניין.
“אנחנו עוקבים מקרוב אחרי מה שקורה בסוסיא, בגדה המערבית”, הוא אמר, “ואנחנו ממליצים בתוקף לרשויות הישראליות להימנע מביצוע ההריסות בכפר. הרס הכפר הפלסטיני או חלקים ממנו ופינוי של הפלסטינים מבתיהם יחוללו נזק ויעוררו פרובוקציה”.
הצעד הזה הוא בכיוון הנכון, אבל כרגע אנחנו לא יכולים להסתפק בהצהרות. אם הממשלה הישראלית תהרוס שוב את סוסיא או חלקים ממנה, זה יהיה רק מכיוון שאנחנו פלסטינים שמסרבים לעזוב, למרות מכבש הלחצים והקשיים היומיומיים של החיים תחת הכיבוש.
המצב בסוסיא דומה למצבם של כפרים רבים בשטחי C בגדה המערבית. ליד הכפר שלנו יש כמה כפרים שצווי הריסה תלויים ועומדים נגדם. אם סוסיא תיהרס ותושביה יגורשו, יהיה זה תקדים למעשי הרס ולגירושים נוספים בדרום הר חברון ובשטחי C בגדה המערבית. אסור להרשות לזה לקרות.
אין זה סיפור על יהודים נגד מוסלמים או על ישראלים נגד פלסטינים. אנחנו אסירי תודה על המסרים שקיבלנו מקהילות יהודיות ברחבי העולם התומכות בנו, ובין קבוצות הפעילים שעובדים לצדנו ישנם ישראלים רבים. זהו סיפור על צדק ושוויון נגד דיכוי ונישול, זה הכול.
